זהבה פרלמוטר נולדה בברלין, גרמניה, ביום ג' בתשרי תרפ"ח (1 באוקטובר 1927).
בשנת 1934 עלתה ארצה.
בשנת 1943 הצטרפה לאצ"ל, והוצבה בפלוגה שכל חבריה היו חברי בית"ר. בבתים פרטיים ולפעמים גם בחולות ראשון לציון למדה להשתמש בכלי נשק, ועסקה תחילה בהדבקת כרוזים, בהפצת חומר תעמולה, באיסוף מידע מודיעיני ובהעברת נשק ממקום למקום, בעיקר לצורכי אימונים.
אחר כך עברה קורס מפקדי כיתות, ובסיומו התמנתה למפקדת מחלקה שבה היו בנות ובנים. היא זוכרת כי חלק מהבנים היו דתיים, תושבי בני-ברק.
ב-1946 התמנתה למזכירת האצ"ל במחוז תל אביב. מפקד המחוז היה אז יוסף לוי (ז"ל), שנפל אחר כך בעת כיבוש יפו, וסגנו היה פתחיה שמיר (יבל"א). כשהיא רכובה על אופניים עברה יום יום במענים שונים בעיר תל-אביב, אספה משם מכתבים אל מפקד המחוז, ואחר כך הביאה אותם למפקד המחוז, שאיתו נפגשה בכל יום במקום אחר. לאחר מכן החזירה באותה דרך את תשובת מפקד המחוז לכל אחד מהפונים. "יום יום רכבתי על אופנַי מספר גדול של שעות", נזכרת זהבה.
כנראה בעקבות הלשנה, ערכו הבריטים שלושה חיפושים בבית הורי זהבה. בכל הפעמים הצליחה להתחמק מבעוד זמן...אלא שבאחד החיפושים נעצר אחיה, שלא היה חבר המחתרת. הוא נשלח ללטרון.
אחר כך השתתפה בשחרור יפו. האמת היא כי תחילה סירבו מפקדיה לשחררה מתפקידה כמזכירת המחוז, אך כשעמדה בכל תוקף על דעתה התרצו לבסוף.
זהבה התגייסה אחר כך לצה"ל ושירתה ביחידה קרבית. כחיילת ביחידה ממונעת של ג'יפים בגליל היא השתתפה בשחרור הגליל המערבי, ואחר כך נטלה חלק גם בקרבות בדרום הארץ. כן השתתפה בסיורים ובמרדפים נגד מסתננים מסוריה ומלבנון, והיא זוכרת כי באחד המרדפים הגיעה עד מרג' עיון שבלבנון.
לאחר שחרורה למדה לימודי הוראה ועבדה במשך כ-30 שנה בחינוך מיוחד, בעיקר עם תלמידים פגועי מוח ובעלי קשיים בקריאה, בכתיבה ובהבנת הנקרא.
זהבה נשואה לאברהם, ולזוג כיום שני ילדים ושבעה נכדים. הבן השלישי,הבכור, נפל במלחמת יום הכיפורים.
בני הזוג גרים ברמת-גן.